כן כן, בזמן שאני עושה stumble בערך על כל אתר באינטרנט דרך הstumbleupon שלי, עברתי על כמה שטויות, התמונה מתאימה בדיוק למצב בגלל שלאחרונה קבוצה מסוימת( סכינטע, האוהד השרוף, והמחמיא השיגים עם עוד כמה אנשים) בדיוק משחקים D&D ואומרים דינג, ממש גיבורי על…
בכל מקרה, בלי לסטות יותר מדי מהנושא, התמונה שמצאתי פשוט הפילה אותי מהכיסא(מטאפורית, אני בעצם מקליד ישר מהמיטה…).
תהנו:
אז היום, בהכנות לטקס יום הזכרון לחללי צה"ל, מקרוני קצת התפאדחה, אחרי בלבול עצום מצד זאת שמארגנת את הטקס שכל הזמן אמרה לכולם לקרוא לאט יותר, לעקוב אחרי הניקוד(אני את הבגרות שלי בלשון כבר עשיתי) וגם לשנות את הטון דיבור(סכינטע, סיימי את זה נמוך, לא גבוהה), ארצי לא יכולה יותר ופשוט יצאה לה הדבר הבא:
ההייל
עכשיו, כולנו מסתכלים וצוחקים על זה, ולא הבנו קצת בתחילה למה היא התכוונה, אבל בסוף זה היה ברור שזה היה נשמע חריף…
שאול, שחושב שאין שום דבר נסתר בסיפור של תום, וזה רק בנק פיקטיבי, שמציע לאדם "טומטום" שבדיוק נזרק ע"י חברה שלו איזה נחמה בזה שאת האנרגיה שלו הוא יכול ליעל אם הוא יפעל בדרכם.
את הסיפור של תום אפשר ללמוד בכמה רמות, הלוואי והייתי מסכים עם שאול בקשר לזה שלסיפור אין בכלל משמעות עמוקה, כי זה היה חוסך לי הרבה זמן שאני חושב על זה, ככל שתום דיבר יותר על הסיפור שלו, ככה הסיפור נהיה יותר מורכב ונוספו עוד תהיות לגבי הסיפור.
אז מה אם בטעות אתה רושם "גמרה לי הטרחה"( נגמרה לי הבטריה על מקלדת מעפנה של אייפון) כשנגמרת לך הבטריה ואתה רק רוצה לידע. פעם באה שאני אחשוב "כן, 14% זה יספיק לי ל24 שעות הבאות, כי כבר לא טענתי את הטלפון מתחילת השבוע, הוא יהיה בסדר, כי בכל מקרה אני גם חוזר עוד שעתיים"- אני לא,אפעל כמו שפעלתי היום פשוט לא, פעם באה אני אטען.
אם לא הייתם היום באירוע "הסיפור שאינו נגמר" לזכרו של נחום גולן, כנראה שהפסדתם את אחד הדברים שהופכים ספרות, ולא סתם ספרות של בית ספר, למשהו מעניין. האוטנטיות ואולי גם קצת השטחיות של הסיפורים הופכים את הכל למשהו שנוגע יותר לכלום, מקרב אותנו, ללא שום משמעויות נסתרות, למה שאנחנו רוצים לשמוע.
למרות שאני לא רוצה להיות ממש רע כלפי ר', אני עדיין אכתוב את מה שקרה, כי בסך הכל, מגיע לה, היא סתם חשה את עצמה…
רק פאגוטים הולכים למסעדה כדי לאכול אוכל טעים!
עומר (שף לשעבר) טוען שהדבר העיקרי במסעדה כבר ממזמן לא אוכל, אלא כל הדברים השוליים.
לא מתוך רחמים,
לא בגלל שאני רוצה שלי זה לא יקרה,
לא בגלל שזה נכון או לא,
לא כדי למנוע הגרלה רנומלית,
לא כי באמת אכפת לי אם כמה יודניקיות ישתעממו בספרייה ויקראו ספרי מחזור עם תמונה שלי.
פשוט נמאס לי לראות את המריחות שלכם ואיך שאתם מתנערים מזה.
נשמע חריף…
אני אולי לא בא לe3, לא מכין לכם אורז בזמן, וגם אם כן, הוא יוצא גרוע, אני מדבר ולא עושה, או סתם נדחף לשיחות, אבל מכה-אחים אני לא.
